אזכרה למאורעות תרפ"ט

טקס אזכרה לנרצחי מאורעות תרפ"ט בחברון 07.09.2009
הכל התחיל כאשר אני נוהג ברכבי בדרך לפגישה ,שומע את אחד השירים האהובים עלי אשר מתנגן לו ברדיו ופתאום הטלפון מצלצל , מספר הטלפון המופיע על הצג מעלה חיוך על פני- נעם ארנון דובר העיר חברון

שלום איש יקר אני שמח לשמוע את קולך פתחתי ואמרתי , נעם הוא מסוג האנשים שלא משנה מה, הוא תמיד יעשה את הכל לעזור
אני זוכר בראשית דרכי כאשר חפצתי להקים את אתר האינטרנט של שבט קסטל גמלה בליבי החלטה להתקשר אליו ולנסות את מזלי ואולי אוכל להעזר במישהו ולדלות חומרים על משפחת קסטל בחברון, שוחחתי עם נעם אשר ראוי לציון כי האדיבות והרצון שלו עם הידע הנרחב הועילו לי ועזרו לי בכמה מישורים כאשר אחד מהם הוא שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך והרצון העז לשמר את מורשת משפחת קסטל שהיה קיים בי טרם השיחה עימו החלה לרקום עור וגידים ולהפוך אט אט למשהו מוחשי יותר מאחר ולא החלטתי לכתוב על איך הוקם האתר אלה על טקס האזכרה כדאי שנחזור לסיפור האזכרה

נועם התקשר להזמין את משפחת קסטל לטקס אזכרה בעיר חברון לזכר נרצחי מאורעות תרפ"ט להזכירכם יקירנו הרב שמואל קסטל היה נשיא קהילת חברון ובין נרצחי המאורעות אשר עליו יש הרחבה באתר . יתקיימו סיורים בעיר ויהיה מעניין הבטיח וביקש שאפיץ את ההזמנה לכל המשפחה , כמובן עוד באותו יום שלחתי את ההזמנה לרשימת התפוצה שיש באמתחתי ובאותו הרגע גמלה בליבי החלטה כי אני נוסע לאזכרה ולפתע הרגשה נעימה של שייכות הופיעה לה כך פתאום בצהרי היום

חלף ועבר לו סוף השבוע וביום ראשון התקשרתי לפזי ( בן דודי ) כי מי אם לו הוא יבוא איתי וילווה אותי בשגעונות האלו ,

אני חייב לצייו כי בדיוק כמו שהחלטתי בצהרי יום שישי אחד לנסוע ולגלות היכן נמצאת חורשת קסטל
לאחר מספר שנים לא קטן אשר חלף מאז היינו שם בפעם האחרונה , ופזי בדרכו שלו אף פעם לא מאכזב ישר קפץ על המציאה ושנינו יצאנו בחיפוש אחר השורשים הנטועים בחורשת קסטל הנמצאת ביער צרעה כושר הניווט והזיכרון של פז לא בגדו בו ומצאנו את המקום ללא טעיות מיותרות

וגם כעת וכמו תמיד באתו הרגע שהצעתי לפז לנסוע איתי לחברון הוא גם הפעם לא אכזב אמר כן, וכך קבענו לצאת בשעת בוקר כיוון חברון להרפתקה בעקבות שורשים של אלו שכבר מזמן לא איתנו פיזית אך מלווים אותנו יום יום לכל מקום .כי משפחת קסטל זה כבר מזמן לא רק משפחה אלה מושג ואבן דרך ביהודי ארץ ישראל ויהודי חברון בפרט

השקמנו קום בבוקר של יום שני אספתי את פזי ויצאנו לתחנה המרכזית בירושלים, בתחנה המרכזית בירושלים הגענו קצת פני הזמן ועצרנו לשתות את הקפה של הבוהוריים (בוקר + צהריים = בוהוריים)

כרגיל פזי שתה את האספרסו שלו ואכל קוראסון .יש שאומרים שמי שהוא שמן גם חושב כך ואני לא אכזבתי גם הפעם אכלתי בורקס ירושלמי וכמו תמיד איך שאני מסיים לאכול אני אומר ...אני חייב להתחיל דיאטה .. כי אי אפשר להמשיך כך . אבל כנראה שאפשר למרות זאת מי יודע אולי נתחיל מחר

בכל מקרה, ההתרגשות החלה עם חלוף הדקות , כל אחד מאיתנו התרגש בנפרד ושנינו ביחד פזי התרגש כי כמעט 20 שנה לא עמד בתור לאוטובוס ולא נסע בו , ועוד באוטובוס ממגון ירי ... וביחד התרגשנו מהעובדה כי לא היינו מספר שנים בעיר חברון לא ידענו מה מצפה לנו במפגש עם עיר אבותינו , כמו שציינתי יצאנו מהתחנה המרכזית בקו 160 לכיוון קריית ארבע ולחברון ולאחר 45 דקות נסיעה ירדנו מהאוטובוס ומימולנו הופיעה לה במלא הדרה - מערת המכפלה ... כן חברים, כוונתי היא לאותה מערה בה קבר אברהם את אישתו שרה רק 45 דקות נסיעה מעיר הבירה של מדינת ישראל
הגענו למקום הרישום בו הצטופפו המבקרים . ולאחר שיחה קצרה עם אחד המדריכים הובהר לנו כי הסיור יצא ונאלץ להמתין לסיור הבא , שאלנו אם הסיור עובר דרך ביתו של משפחת קסטל והשיב לנו האיש החביב שאכן הסיור עובר
אך עם זאת שאל ..מה לכם ולמשפחת קסטל ..ישר קפצנו והתחלנו להסביר כי רק במקרה אנחנו גרים בעיר רחובות אנחנו אמרים לגור כאן ממש בחברון בבנה ביתך.... התרשם האיש החביב מהיחוס למשפחת קסטל והציע להקפיץ אותנו לקבוצה אשר החלה את הסיור ...התרשמתי והרגשתי כי מילת הקסם "משפחת קסטל " עושה את שלה

וכמו שהבטיח האיש הנחמד הגענו לקבצת אנשים והחלנו את הסיור בקסבה של חברון דרך בית שנאירסון
וכמו כן דרך בית השישה (ע"ש ששת הנרצחים בעיר בפרעות ) חלפנו על פני המרפאה של העיר חברון בית יוסף לחולים אוסף אשר מתחתיו נמצא מוזיאון העיר לזכר הפרעות החל משנת תרפ"ט ועד היום

במוזיאון ניתן לראות את המאורעות ולקבל את התחושה האמיתית לכל מה שיהודי העיר חברון עברו עם השנים
ביציאה מהמוזיאון המשכנו לסייר וסוף סוף הגענו לבית של הרב מאיר שמואל קסטל אשר שימש כנשיא קהילת חברון ונרצע במאורעות תרפ"ט.


כמובן הצטלמנו אל מול הבית והוזמנו להיכנס ע"י הדיירים הגרים בבית אך סרבנו תוך נימוס אך ביקשנו זיכוי שנוכל להשתמש בו לביקור בבית שלהם ( שהיה פעם שלנו ) בפעם הבאה שנגיע לעיר , בסיום הסיור חזרנו למערת המכפלה לכנס שנערך שם פגשנו את נעם ארנון שהיה עסוק מתוקף היותו מנחה הטקס

חזרנו הביתה עייפים אך עם חיוך גדול ואושר פנימי שלא ניתן להסביר אותו במילים , אולי זה לא סתם ולא במקרה כל התחושות שעברנו ביום הזה בעיר אבותינו ...אנחנו שייכים למקום הזה זה חלק מאיתנו
עצוב לי שזה היה אחד הטיולים האחרונים שלי עם פז , יום גדוש מהנה ובעיקר זכרון מתוק מאיש יקר וקרוב אלי

תמונות מימין לשמאל - פז קסטל , בית הרב קסטל בחברון, אולם ההתכנסות וההרצאות טרם הטקס, בית הכנסת אברהם אבינו